גזר דין בתיק ת"פ 48669-03-13

1.         הנאשם הורשע על סמך הודייתו בעבירת הריגה, שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן, אשר הוגש במסגרת הסדר טיעון.

            בעובדות כתב האישום נאמר כי במועדים הרלבנטיים התגורר הנאשם ביחד עם אשתו ובתם התינוקת בדירה בקומה הראשונה של בית מגורים בן שתי קומות. אמו ואחותו (להלן: "המנוחה") ובן זוגה של האם התגוררו בקומה השנייה של הבית. ביום 10.3.13 שהו המנוחה ואשת הנאשם לבדן בבית. על רקע המתיחות ביחסים ביניהן, החלו חילופי דברים והתפתח ביניהן עימות במהלכו נפגעו השתיים והמנוחה סילקה את אשת הנאשם מן הבית.

            בשעות אחה"צ חזרו הנאשם, אמו ובן זוגה אל הבית, לאחר שהוזעקו על ידי אשת הנאשם. הנאשם עלה לקומה השניה שם שהו אותה עת המנוחה ובתו התינוקת, נכנס לחדרה של המנוחה ובין השניים התפתח עימות. בשלב זה ירדה המנוחה אל הקומה הראשונה, שם שהתה אשת הנאשם, כשאחריה האם, בן זוגה והנאשם כשסכין ברשותו. בין המנוחה לאשת הנאשם התפתח עימות בו התערב גם הנאשם אך האם ובן זוגה הפרידו בין הניצים. הנאשם התקרב אל המנוחה, אמר לה שתניח לאשתו ודקר אותה דקירה אחת בין המפשעה לירך, בעומק של כ-5 ס"מ, דקירה שהביאה למותה. לאחר הדקירה, הזמין הנאשם מד"א וכן עשה פעולות החייאה למנוחה.  בטרם הגיע האמבולנס, התקשר הנאשם שוב למד"א וציין בכזב כי כאשר הגיע מהעבודה ראה את המנוחה מוטלת על הרצפה ולדבריה, היא נפלה מהמדרגות על סכין.  צוות מד"א שהגיע למקום העביר את המנוחה לבית חולים, שם נותחה ונעשו פעולות להחייאתה, אך לאחר מספר שעות נפטרה.

            הנאשם הודה, כאמור, בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע על יסוד הודייתו בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

2.         הסדר הטיעון כלל גם הסכמה לגבי העונש. ב"כ הצדדים ביקשו להשית על הנאשם עונש של 6 שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי ממושך על פי שיקול דעת ביהמ"ש.

3.         בטרם נשמעו טיעוני הצדדים לעונש, הגישה המאשימה כראייה לענישה את גליון הרשעותיו של הנאשם ממנו עולה כי לחובתו הרשעה אחת בעבירת שבל"ר ונהיגה ללא רישיון מיום 13.11.12.

            הסנגור ביקש להעיד כעדת הגנה את אמו של הנאשם ואמה של המנוחה, הגב' שאמי סאפייה. בדבריה ביקשה העדה לחוס על הנאשם ולהטיל עליו עונש מופחת לאור הטרגדיה שפקדה את המשפחה. העדה ציינה כי הנאשם אהב את אחותו המנוחה ועזר לה מאוד וכי למעשה היא גידלה את שניהם לבדה לאחר שהתגרשה מבעלה הראשון, ונותרה עם שני ילדיה הקטנים לבד. כשהיה הנאשם בן 10, נישאה האם בשנית והמשיכה לגדל, יחד עם בן זוגה החדש, את שני ילדיה. האם הוסיפה כי בעלה השני לא עמד לצידה לאחר האירועים נשוא כתב האישום ונטש אותה כשהיא מטופלת בשני ילדים קטינים.

4.         בטיעוניה לעונש הסבירה ב"כ המאשימה את הנימוקים העומדים בבסיס ההסדר ובכללם העובדה כי הנאשם דקר את המנוחה בפלג גופה התחתון. לא מדובר בדקירה באיבר חיוני כגון לב או ריאות אלא בדקירה במיקום שאינו קטלני, הגם שלמרבה הצער, אותה דקירה הובילה למותה של המנוחה בשל איבוד כמות גדולה של דם.

המאשימה הפנתה לכך שהרקע למעשה הדקירה נעוץ ביחסים המתוחים ששררו בין המנוחה - אחותו של הנאשם - לבין אשתו. מבחינתו, היתה זו סיטואציה לא פשוטה שעה שהיה נתון בין הפטיש לסדן. מחד, אשתו סולקה מן הבית על ידי המנוחה והופרדה מבתה התינוקת ומנגד, המנוחה שסבלה מיחסים מתוחים עם אשת הנאשם. הנאשם הוזעק מהעבודה אל תוך קלחת העימות בין השתיים.

ב"כ המאשימה הפנתה לכך שמדובר בטרגדיה משפחתית, שכן הנאשם והמנוחה הינם אחים ביולוגיים יחידים שלאחר גירושי הוריהם בגיל צעיר, ננטשו על ידי האב והקשר עמו נותק. כל חייהם הם היו קרובים זה לזו ודאגו האחד לשני. הטרגדיה קשה שבעתיים שכן אמו של הנאשם לא זו בלבד שאיבדה את בתה ועומדת בפני פרידה מבנה למשך מספר שנים, אלא גם  איבדה את בעלה הנוכחי ממנו התגרשה על רקע האירועים נשוא כתב האישום. מדובר במשפחה שהתפרקה. ההסדר נערך על דעת האם שנתנה הסכמתה לעונש המוסכם.

            נימוק נוסף שעמד לעיני המאשימה שעה שערכה את ההסדר היה גילו של הנאשם, נסיבות חייו הקשות והעובדה כי עברו אינו מכביד.  נלקחה בחשבון גם העובדה שהודייתו חסכה את עדותם של אמו, אשתו ואביו החורג שהיו עדי ראייה לארוע. כמו כן, נלקחה בחשבון התנהגותו של הנאשם לאחר שדקר את המנוחה, שעה שהזמין את מד"א ואף ביצע פעולות על מנת לסייע למנוחה ולמנוע איבוד דם מיד לאחר הדקירה. ב"כ המאשימה הפנתה לכך שבעת הדיווח למד"א, היה הנאשם נסער ואף בכה תוך כדי דיווח, כפי שעולה מחומר הראיות. לכן סבורה המאשימה כי התנהגות זו של הנאשם מתיישבת יותר עם הלך רוח של קלות דעת בזמן הארוע להבדיל מאדישות. לסיכום, ביקשה המאשימה שלא לגזור ממקרה זה גזירה שווה לגבי תיקים אחרים, שכן מדובר במקרה יחיד ומיוחד שבו שקילת הנסיבות המיוחדות וכן האינטרס הציבורי בכללותו מובילים למסקנה כי ראוי לאמץ את ההסדר.

5.         ב"כ הנאשם הצטרף לדברי חברתו תוך שהפנה לכך שאף על פי שמדובר בפגיעה בקדושת החיים, הרי שהענישה הינה לעולם אינדיבידואלית. הסנגור ביקש לציין לקולא את נסיבותיו האישיות של הנאשם, את לקיחת האחריות על ידו והבעת החרטה וכן את העובדה שמדובר בצעיר שאין לחובתו עבר מכביד. הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה בפני החוקרים, זמן קצר לאחר המקרה, שיחזר והסביר את שארע. גם בפני ביהמ"ש הודה הנאשם בהזדמנות הראשונה, לאחר הגשת כתב האישום המתוקן, וחסך הן מזמנו של ביהמ"ש והן את הצורך  בהבאת עדים שהם בני משפחה.

            הסנגור שב ופירט את נסיבות חייו של הנאשם, את גירושי הוריו כשהיה בגיל צעיר והקשר המיוחד שהיה לו עם אחותו המנוחה. עוד ציין ב"כ הנאשם כי משיחותיו עם שולחו עולה כי הוא מכה על חטא, מצפונו מייסר אותו ויש להניח כי הטראומה תלווה אותו לאורך שנים רבות. הוא אהב את אחותו, גר איתה כל חייו, סייע לה, שלח אותה ללמוד על חשבונו והמתתה נעשתה ברגע של כעס שעה שהיה נתון בסערת רגשות. לפיכך, ביקש ב"כ הנאשם להצטרף לבקשת חברתו ולאמץ את ההסדר גם בהתייחס לענישה המוסכמת.

6.         בדברו האחרון אמר הנאשם כי הוא ואחותו המנוחה חיו ביחד עם אמם, אהבו האחד את השני ואין הוא יודע איך קרה האסון שהביא לקיפוח חייה. הנאשם ציין כי הוא מצטער מאוד וימשיך להצטער כל ימי חייו על מה שעולל.

7.         לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות ובהביאי בחשבון את הענישה ההולמת את נסיבותיו המיוחדות של האירוע נשוא תיק זה, מצאתי לאמץ את ההסדר שהושג בין הצדדים.

            התוצאה של קיפוח חיי אדם הינה קשה. פגיעה בקדושת החיים מחייבת ענישה הולמת. יחד עם זאת, מלאכת הענישה הינה לעולם אינדיבידואלית תוך התחשבות בנסיבות המעשה, ונסיבות המבצע.

בענייננו, מדובר בהתלהטות יצרים על רקע יחסים מתוחים ששררו בין אשת הנאשם לאחותו. הנאשם הוזעק מעבודתו לאחר שאשתו סולקה על ידי המנוחה מהבית ובתם המשותפת של בני הזוג נלקחה על ידי המנוחה. בהגיעו למקום, התפתח עימות בין אשתו לבין אחותו המנוחה, ובמהלכו דקר הנאשם את אחותו. הדקירה היתה בפלג גופה התחתון ולא כוונה לאיבר חיוני בגופה. מותה של המנוחה נגרם בסופו של יום כתוצאה מאיבוד כמות גדולה של דם. הנאשם ניסה לסייע לאחותו מיד לאחר הדקירה ולחסום את הפצע וכן הזעיק את מד"א תוך שהוא ממרר בבכי. מדובר בבחור צעיר, כבן 22, נשוי ואב לתינוקת שעברו אינו מכביד. התחשבתי גם בהודייתו של הנאשם שניתנה בהזדמנות הראשונה, אשר חסכה את הצורך בהעדתם של בני המשפחה שנכחו בזירת הארוע וראו את המתרחש. הבאתי גם בחשבון את חרטתו של הנאשם, את כאבה של אמו ואת הנסיבות הטראגיות של האירוע בכללותו כפי שפורטו בהרחבה על ידי ב"כ הצדדים.

בנסיבות, אני סבור כי העונש המוסכם ראוי והולם את נסיבותיו המיוחדות של תיק זה.

8.         לפיכך, אני גוזר על הנאשם מאסר בפועל למשך 6 שנים שמניינם יחל במועד מעצרו - 10.3.13.